<h1>תוספות רבינו פרץ — ב"מ</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[ב"מ נ"ה ע"ב] וכי עשו חכמים חזוק לדבריהם כשל תורה. וא"ת מאי פריך הכא, שהרי בהרבה מקומו' עשו חכמים חזוק לדבריהם יותר משל תורה. וי"ל, דה"ק וכי עשו חכמים חזוק לדברי' לענין חומש כשל תורה, הא אשכחן הרבה דברים דאית בהו מעילה מדרבנן ואין בהם חומש, כגון שיירי הדם דחטאות החיצונות ודחטאות הפנימיות, דמועלין בהם מדרבנן כדקאמר בפסחים ואפ"ה חומש' לית בהו.
<h2>דף יד.</h2>
[ב"מ נ"ד ע"ב] הקדש אין מתחלל על הקרקע דכתיב ונתן הכסף וקם לו. אין זה פסוק כלל, אלא קצר הפסוק וכן הוא אומר [ויקרא כ"ז] ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו. וא"ת, ואימא דדוקא כסף אבל לא דבר אחר אפי' מטלטלין. וי"ל, דשאני הכא דאיכא כלל ופרט וכלל, יסף כלל כסף פרט וקם לו חזר וכלל, מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל כו'. וא"ת, והא אמרי' לקמן [נ"ז ע"ב] בונים בחול ואח"כ מקדישי' שהיו חוזרין ומחללין המעות על שהוא תלוש ולבסוף חברו, ואמאי הא בעי' דבר המטלטל. וי"ל, דתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש לענין מעילה.
<h2>דף יד:</h2>
[ב"מ נ"ז ע"א] שחיללה אין לכתחילה לא. פ"ה, הא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל היינו דוקא בדיעבד, אבל לכתחילה, פי' לחלל על שוה פרוטה לכתחילה, דערכך שיוויו ממש. ומר סבר אפי' לכתחילה דערכך כל דהוא משמע. ול"נ דהא במסכת ערכין [כ"ט ע"א] בכמה דוכתי משמע דמלתיה דשמואל לא הויא אלא בדיעבד, אבל לחלל לכתחילה שוה מנה בפרוטה לא קאמר. וע"ק דבמ' סנהדרין [י"ד ע"ב] קאמ' דפדיון של הקדש צריך ט' כהנים וישראל אחד, אלמא דצריך לעיין היטב שלא יטעו בשומא. לכ"נ לפרש דודאי לכתחילה אפי' שמואל מודה דצריך לפדות שוה בשוה, וה"פ שחיללו אין, פי', שמואל דאמר מחולל היינו דוקא באדם שמתכוין לחלל שוה מנה על שוה פרוטה, דהשתא הוי כבר החלול כגמר, ומ"ה אמרי' דמחולל, פי' להחשיבו חילול, לכתחילה, כגון לעיל, במילתיה דר' יוחנן דמיירי שמתכוין לחלל שוה בשוה ונמצא שלא היה שוה בשוה, דעדיין אינו נגמר החילול, משום ה"ק דכשבא לימלך לחכמים שיורו לו, דצריך לע' דאם יורו שהוא מחולל א"כ היו מחשבי' אותו חילול לכתחילה, שהרי עדיין לא נגמר, דנתכון לפדות שוה בשוה. ומר סבר אפילו לכתחילה, פי' לכתחילה כה"ג טפי מחשיב ליה חילול, הואיל וכבר עשאן, אבל כ"ע מודו שאין יכול לכתחילה לחלל שוה מנה על שוה פרוטה. ועי"ל, דקרא מיירי כשהקדיש ביד גזבר או ביד כהנים, דצריך לדקדק בדמים, אבל ביד בעלים אפי' בכל שהו שרי לכתחילה.
<h2>דף יט.</h2>
[ב"מ צ"ט ע"ב] מה שאין כן במזיק הקדש דאינו משלם חומש דאמר מר כי יאכל קדש פרט למזיק. וא"ת, והא קרא בתרומה כתיב, וי"ל דילפי' הקדש מג"ש דחטא חטא מתרומה. אבל מ"מ קשה, דמשמע דדוקא חומש הוא דלא משלם, הא קרנא משלם, וקשה דהא בבבא קמא [ט' ע"ב] ובהנזיקין [ירושלמי גיטין פ"ה ה"א] משמע דאפי' קרן פטור. וי"ל, מן התורה פטור אפי' מן הקרן, דמסתמא פרט למזיק משמע אפי' מן הקרן, ומיהו מדרבנן מחייב אבל חומש אפי' מדרבנן פטור.
<h2>דף כא:</h2>
[ב"מ מ"ג ע"א] חנוני כשלחני. והשתא אינו כשולח', מותרין ישתמש וא"כ אם אבדו חייבין באחריותן.
